אחרי זמן רב של נסיונות והרדמויות ברחבי הסדרה הזו (או ליתר נכון 3 סדרות וOVA), הצלחתי לסיים את ARIA, על כל האוריג'יניישן, אנימיישן ונאטורל שלה. פייר, אני לא מבין על מה כל ההתלהבות. איך הסדרה הזו הצליחה להגיע לדירוגים כל כך גבוהים באניDB ובMAL היא מעבר להבנתי.

אז על מה בעצם הסדרה הזו: מיזונאשי אקארי היא אונדינה מתלמדת, העומדת להפוך למשיטת גונדולה בעיר המאדימית (כאן ידוע בשם אקווה כי הציפו את הכוכב האדום במים) נאו וונציה (בניגוד למסורת על וונציה בכדור הארץ שהתפקיד היה של גברים בפסים ולא בנות בתלבושות חמודות), ותהפוך לעוד מושא תיירותי בעיר הצייורית. את זמנה היא מעבירה באימונים ביחד עם חברותיה אייקא ס. גראנזצ'סטה ואליס קרול, ומספרת על זה בתכתובת אימייל עם חברתה הצעירה מכדור הארץ(מנהום כאן) איי. וזה בערך זהו. אני רציני. לא קורה שום דבר יותר משלושה בנות שמתאמנות להיות משיטות גונדולה, שלושת הפרימות( אונדינה מקצועית) שמשגיחות עליהן, שכמובן מסתברות להיות הטובות ביותר בכל אחת מהחברות שהן באות ממנה. הסדרה עוקבת בעצלתיים אחר שלושת הבנות ובמפגשים שלהן שרק אומרים להיות תמיד חיובי והכל יסתדר. פשוט עולם מושלם. ומכאן נובעת הבעיה, כי בעולם מושלם ללא בעיות אין שום רצון להתקדם, אותו הדבר שקורה לעלילה כאן. היא לא מתקדמת לשום מקום. בעונה השניה (והארוכה מבינהן) ניסו להכניס את הדמות המיתית קאט סית' (כן, כמו מFF7) אשר מחלץ את אקארי בפעמים הבודדות שבהן היא נכנסה לתסבוכות אל-טבעיות לא מובנות, אבל לא לקחו את זה לשום מקום.אחד הדברים שיותר עצבנו אותי בסדרה הזו היא החתול אריה (שעל שמו קרויה חברת הגונדולות ועליה הסדרה), שנדמה ששם רק בשביל להראות מגוחך. המוזיקה לפחות התאימה לאווירה הרגועה של הסדרה למרות שהיא לא נכנסת לטופ 10 שלי, ואנימציה הייתה מעולה בחלק מהפרקים, בעיקר בעונה האחרונה. לסיכום, הסדרה משעממת ואופטימית עד כדי גיחוך. יש כאלה שאומרים שעולם ורוד רואים דרך עיניים אדומות אז אולי צריך "לאכול סנדוויץ'" תוך כדי ראיית הסדרה. לכן בסולם בוקי הסדרת מקבלות את הדירוג הבא:
Aria the Animation- 7

Aria the Natural-6

האובה- 7

Aria the Origination- 7

אריה. אופטימי עד כדי גיחוך.

 

היום מתחיל חודש מאי, כלומר כל מי שעוקב אחרי הסדרות החדשות פחות או יותר החליט לעצמו אילו סדרות הוא רואה, וכך גם אני. לצערי העונות החדשות די חלשות ולא מסתמן שתהיה סדרה שתתבלט בינהם. הנה הסדרות שכרגע אני עוקב אחריהם ומה אני חושב עליהם (כולל סדרות שעדיין ממשיכות מהעונות האחרונות):

 Heroman- סדרה על פי רעיונו של סטן לי, סדרת אנימה המתרחשת במקום אמריקאי לחלוטין שלפתע מותקפת בחייזרים ורק הנער ג'ואי והרובוט שלו הירומן יכולים להלחם נגדם. מגוחך להפליא, רואה רק כדי לראות לאיזו רמה של גיחוך הם יכולים להגיע.

 Kaichou wa maid sama-  נשיאת מועצת התלמידים צריכה לעבוד במייד-קפה בשביל לעזור למשפחתה הענייה.  העניינים מסתבכים כאשר אחד הנערים מבית ספרה מגלה את מקום עבודתה. סתם חמוד.

Rainbow- בניגוד לשם, סדרה אפלה על 7 נערים בתיכון לעבריינים צעירים ב1955 שרק מנסים לשרוד. גאר להפליא.

 B Geta H Kei- נערה מנסה להיות SLUT ולא הולך לה. סתם משעשע.

Ichiban Ushiro no Daimaou- נער שנרשם לבית ספר לקוסמים בשביל להיות המנהיג התהור והנערץ מתגלה כמי שאמור להיות מלך השדים הבא. מצחיק.

Arakawa Under the Bridge- כמו קרומירטיה רק קצת יותר מואה. משעשע קצת יותר.

 Night Raid- ב1931 יפן שולחת כח על טבעי לסין בעקבות מלחמת העולם הראשונה. נראה מעניין.

Mayoi Neko Overrun- אח אחות (ללא קשרי דם) בעלי קונדטוריה מחליטים לאמץ נערה מסתורית מהרחוב. רק בגלל שאני זונת סאיו וזהכמעט כל הקאסט של ריילגאן אני ממשיך לראות.

K-On!!-אין צורך להרחיב. אין צורך להרחיב.

The Tatami Galaxy- ברנש חסר שם מדבר על חייו באוניברסיטה של קיוטו. אדיר ביותר.

WORKING!!- בחור מתחיל לעבוד במסעדה משפחתית מלאה בטיפוסים מוזרים. למנה השבועת של some wan wan.

Angel Beats- נער מתעורר בתיכון מוזר שם הוא מגלה שהוא ושאר התלמידים כבר מתים, ומצתרף לחבורה שרוצה למרוד באלוהים. סביר.

Dhurarara!!- סדרה על איקבוקורו שביפן והתיפוסים שחיים שם.מהיוצרים של באקאנו.

 Katanagatari- אישה צעירה ושאפתנית משתמשת בסייף הנלחם ללא חרב כדי לאסוף מרחי יפן 12 חרבות אגדתיות כדי להוכיח את עצמה. משחררים רק פרק בחודש הנבלות.

Fullmetal Alchemist: Brotherhood- חידוש לסדרה הידועה. רק הפעם על פי המנגה. התחיל חלש אבל מתחיל לצבור תאוצה.

Dragon Ball Kai- חידוש לDBZ עם הרבה פחות פרקים וכביכול עם אנימציה חדשה. אולי הפעם אני אצליח לעבור את סאגת סל.

 

אפריל 2010. GOT COFFEE?

 

אז עד הפעם הבאה, רוצה כבר להשתחרר, הבוקי.

אחרי שנתיים (כמעט) של היעדרות, רציתי להוריד כל דאגה מקוראי היקרים והרבים ולהגיד: אני עדיין חי, אני עדיין רואה אנימה, ולצערי גם עדיין בצבא.

אז מה השתנה בשנתיים האחרונות:

• אני מצליח לעקוב בצורה סבירה אחר הסדרות היוצאות בעונותיהן בזמן אמת.
• לקחו לי את הפטור זקן.
• לאחר סיום פרויקט המאקרוס התחלתי עוד פרויקט גראנדיוזי ולא אפשרי (למרות שזה יותר שיטה לבחור את הסדרות): לראות את הסדרות על פי הדירוג הכי טוב של אניDB וMAL. אני עוד מעט מסיים עם אריה והתחלתי עם האג'ימה נו איפו. אחלו לי מזל D:
• לקחו לי את הפטור זקן.
• פרויקט הטרה הושלם וכרגע עומדים לרשותי שלושה כוננים של TB לאנימה (פלוס TB לשאר הדברים כמו סדרות אמריקקיות וגיבוי של תוכנות).
• לקחו לי את הפטור זקן.
• התחלתי ללמוד גיטרה. אני מגניב עכשיו P: נכון?!
• אמרתי כבר שלקחו לי את הפטור זקן?

מקווה להגיב עוד בקרוב, הבוקי

 למי שיש תלונות בנוגע להעדרותי, יפנה לתמונה זו לתגובה.

הצבא ממשיך לדכא לי את החשק היצרתי והבלוג נכנס שוב לתקופת יובש. אבל לא לדאוג! הבוקי ממשיך לראות סדרות ולאסוף חומר לפוסטים שרוב הסיכויים יכתבו מתישהו אחרי אוקטובר 2010.

חדשות אין הרבה. אבל ידיעה מרעישה: ישראלית ניצחה בתחרות קוספליי כלשהי בחו"ל. (מקשר ללא בושה)

פרויקט הטרה נכנס למלוא הפעולה כאשר החלק הראשון מהתוכנית התלת שלבית בוצע: ENTER APOLLO, הראשון מבין שלושה כוננים נקנה כחלק מלחץ פסיכולוגי שהפעלתי על עצמי. למרות שהמחיר עדיין לא הגיע ליעד הרצוי כבר נכנסתי למצב מחשבתי של "אני לא יכול לצרובף גם ככה אני עוד מעט מעביר הכל לכוננים ניידים". דבר זה גרם למילוי כל הכוננים הנוכחים וחוסר יכולת להמשיך בתחביבי העכשיווי (למרות שעדיין יש לי מה לראות). עכשיו שקניתי את APOLLO הצלחתי לנקות נתח נכבד מהמחשב והכונן הנייד הישן שלי (שעכשיו ידוע יותר כREI) וכן להשיג סדרות נוספות מהקומדור. כמובן עכשיו מסתבר שכבר מילאתי כשליש מהכונן החדש וזה מבלי להוריד הרבה דברים חדשים. זצובושיטה. בנוסף יש לי גם חמישה ימים רצופים של אנימו לצפיה. אני לא יודע אם לשמוח או לבכות.

בנוסף נסיון מרתון נוסף של G פייטר גאנדם נכשל. הסדרה הזו קשה לצפיה בעיקר אצל עבדיכם הנאמן וטרול נוסף. יקום גאנדם זה מתאר עולם שבו השליטה על העולם והמושבות נקבעות דרך תחרויות גאנדם. אך לגיבורנו, דומון קאשיו, יש מניע חשוב יותר מאשר לזכות בשביל מדינתו בתואר הנכסף. האנימציה ירודה, העלילה גרועה, ושילוב עם כוחות פנימיים שיותר מזכירים נארוטו מאשר את גאנדם סיד לא גורמים לסדרה להיות גבוה יותר במדד. בנוסף המשפטים המגוחכים ורצינות היתר מקשה על צפיה רצופה. לפחות ראינו את הגאנדם של הולנד.

לפחות שני דברים חייוביים יצאו מהדבר הזה: אחד, התחלתי לראות טורן A גאנדם. למרות ששותפי הטרול מוצא גם את סדרה זו קשה לצפיה, אנוכי נהנה מצפיה בסדרה זו ויש תחושה של אפיות שאני מרגיש בסדרה זו. הטרול מכחיש.

דבר שני הוא פרויקט שמשך את עיני הטרול ושלי כאשר נסינו להתחמק מצפיה בG גאנדם: סרטוני יוטיוב המראים מדד של אנשים רנדומליים באינטרנט של הסדרות שהם חושבים לטובות ביותר. 100 במספר. כמובן שחילוקי דעות ביננו ליוצרים גרם גם לנו לרצות וליצור מדד משלנו אז החלטנו להקים אחד משל עצמינו. ועוד אחד שהוא רק שליP:. אז היכונו לביאת "מדד הגרבובן ל100 סדרות האנימו הטובות ביותר", ו"100 הסדרות האנימו הטובות ביותר לפי השקפתו של הבוקי". כחלק מפרוקטים אלו (הכוללים גם מציאת שמות יותר טובים) יוחלטו מדד הסדרות הטובות ביותר על פי דעתנו ועיבודם לסדרה של סרטוני ווידאו שיועלו ליוטיוב ושרתים נוספים לצפיה נרחבת של אנשי העולם. מקווה לתמיחתכם הרבה.

ולהנאתכם עוד מספר סדרות שהתחלתי לאחרונה:

Nodame Cantabile- נגן פסנתר וכינור שחצן ומוכשר פוגש נערה המוכשרת גם היא בנגינה על פסנטר ומחליט לרדוף אחרי חלומו כמנצח. ציפיות טובות.

Jigoku Shoujo Futakomori- סדרת המשך לנערת הגהנום וקו החם לגיהנום למתן נקמות אישיות. מנה נוספת של נוטו מאמיקו, דמויות עם עיניים מפחידות, ושלל אנשים המחפשים את הנקמה המוגשת קר. גם ציפיות טובות. ברגע שאני אפסיק לפחד מהילדה הקטנה והמוזרה שהכניסו לשם.

בתקווה שהפוסטים הבאים יכללו עוד סדרות שסיימתי, הבוקי.

פתאום נגמר לי הסוף שבוע בלי שהספקתי לעדכן. נו טוב, עכשיו יש עדכון נורמלי. כמעט.

Macross 7- שלושים וחמש שנה לאחר אותה מלחמה אפית בין הזנטרדי לגזע האנושי ב2010, שבה ניצחו רק בזכות שיריה של לין מינמיי שריגשו את האויב חסר התרבות (מה שגם אפשר לבני האדם לקרוע להם את הצורה) יצאו יחד אל החלל העמוק בני האדם והזנטרדי במטרה ליישב כוכבים נוספים. אחד מאותם ציי ענק אלו הוא המאקרוס 7, שליבה היה בספינת החלל סיטי 7, היכולה לאכלס עד מליון איש. 7 שנים אחרי שיצאה למסעה נתקלו באויב חדש ומסתורי המשאיר את קורבנותיו חיים אבל דמוי צמח וחסרי רצון לחיות. בנוסף לאיום החדש טייסי הקרב צריכים להתמודד עם בעיה נוספת: ניקיי באסארה, טייס גאון במטוס קרב חדשני שכל מטרתו היא לגרום לאויב ולנו לשמוע את שיריו כאחד ולרגש אותם. בנוסף באסארה חבר בלהקת הרוק "פייר בומבר" ביחד עם ריי לאבלוק, טייס קרב לשעבר, ויפידס, זנטרדי שקטה בעלת רצון לתופף על כל דבר, ומיליין פלייר ג'נייוס שהיא לא אחרת מאשר ביתם של ראש העיר מיליין והקפטן של הצי מקסמיליאן ג'נייוס הידועים מהסדרה הראשונה וגם הזוג הראשון שאיחד בין הגזע האנושי לזנטרדי. בראשו של בסרה רק מחשבה אחת: לשיר רוקנרול כל כך חזק עד שיוכל להזיז הר.

מאקרוס 7. הסכיתו לשירי!

אני חייב לציין שזו הסדרה הראשונה מאז מאקרוס זירו מהסאגה הזו שממש נהנתי ממנה. בהתחשב במצבי הצבאי הצלחתי לסיים את הסדרה הזו בפרק זמן של שבועיים, לעומת מאקרוס+ שלקח לי חודש לסיים רק 4 פרקים. אהבתי את עיצוב הדמויות ובעיקר זו של מליין שבה את ליבי. בנוסף זו אחת הסדרות בה היוצרים משקיעים ויוצרים כמה סטים של בגדים לאדם (בניגוד להרבה סדרות אחרות שהגיבור לובש את אותה החליפה אפילו שהוא ישן, גם אם זה כולל מגיני כתפיים), האנימציה סבירה לשנת 94 (אם כי אני חייב לציין לטובה את החלקים בהן "הראו קטעים" מהסדרה הראשונה), אבל אחד הדברים שממש אהבתי בסדרה היה הפסקול, שכמובן בגללו איך שסיימתי את הסדרה "רכשתי דיגיטלית" את כל הOST של הסדרה (כולל של הסדרות הקודמות בסאגת מאקרוס). לצערי כמו כל סדרה שבה הגיבור נלחם עם מוזיקה הסוף די קיטצ'י, אבל זה לא מונע ממני להעניק לה 8 בסולם בוקי.

מסתבר שכוחי כלה עלי רק אחרי תקציר אחד. אז תהנו ממנו בנתיים עד לעדכון הבא. מהבוקי.

אני מקדיש את הפוסט הזה לאבגני גונסו, שהעביר את הבלוג שלו לאתר חדש ועצמאי, ושמעודד אותי (או ליתר דיוק לוחץ עלי) להמשיך ולרשום בבלוג הזה.

למי שלא יודע, חזרתי לצבא אחרי שהחלטתי להפסיק עם הלימודים בעתודה. אז בנתיים סיימתי טירונות, אני לוחם נ"מ מוסמך (דפוקים בראש מי שהסכים להסמיך אותי) ואני מוצב איפשהו בדרום ובדיוק חזרתי משבועיים של פריסות קורס קצינים, מה שאומר קריעת תחת והרבה שמירות. בזמן השמירות יצא לי לחשוב הרבה על הבלוג הזה והעובדה שהוא מעט מוזנח, אז התחלתי לכתוב קצת פוסטים בזמן השמירות. בגלל שמאוחר בלילה ברגע זה, והעובדה שישנתי רק שעה בו בזמן שמישהו החליט לעשות איתי כפיות (אני מרגיש כל כך מחולל ;-;) בנתיים יהיה רק סיקור אחד ועוד כמה מתישהו בהמשך השבוע. אולי גם פוסט שלם על על הרפתקואתי בפריסות בדרום, אבל זה אומר שאני אתחיל להפוך את זה לבלוג על צבא.

אני לא בטוח שאני רוצה בזה ד_ד…

Ghost in the Shell Stand Alone Complex- בעולם עתידני בו הגבול בין האדם למכונה והעולם האמיתי לעולם הקיברנטי מתשתש יותר ויותר מיום ליום, נוצרים סוגים חדשים של פשעים . כעזר מנגדם כמובן שנוצרים דרכים חדשים לעצור אותם. כנגד כל אותם פריצות מחשב מוחיות, חטיפת אנשים לצורך קצירת איבריהם וארגונים טרוריסטים הנלחמים בחלפים קיבורגים לגוף האדם הקימו את מדור 9 (sector 9), יחידת משטרה עילית המורכבת ממיטב האנשים עם מיטב החלקים. אך ברגע כל ההתרחשות, קיים טרוריסט רשת בשם "האיש הצוחק", האקר גאון ובעל חיבה מוזרה לתפסן בשדה השיפון, שמצליח לתמרן את העולם המודרני כרצונו. האם מדור 9 יצליח להבין את מטרותיו של האיש הצוחק ולעצור אותו בזמן?

הרוח במעטפת מכלול העומד לבד. חיוך גדול!

אני חייב להודות שזו אחת הסדרות היותר כבדות שנתקלתי בהן מעודי. בתור אדם שאוהב לקרוא מד"ב מודרני נתקלתי בהרבה פילוסופיית בולשיט, אבל הרוח במעטפת מצליחה להעביר את שלה בצורה הכי טובה. סדרה זו שמורכבת בעיקר מפרקים ש"עומדים לבד" מציגים כל פעם דילמה חדשה שנצתרך לקחת בחשבון ברגע שנחליט לעבור מבשר ודם למתכת. כל פרק משאיר אותך עם חומר רב למחשבה לכן מומלץ לראות פרק ליום או אפילו פרק לשבוע. יותר מזה והצופה יכול לפספס את המסרים שהסדרה מנסה להעביר ואף לגרום לעומס על המוח במקרים מסוימים (ידועים מקרים מהאייקון האחרון של אנשים ששכחו מי הם רק מצפיה בסרט השני של הסדרה). בנוסף המוזיקה (שיר פתיחה ברוסית! מי היה מתאר לעצמו?!) האנימציה ועיצוב הדמויות גם הם מעולים. לאחר מחשבה מרובה אני נותן 9 בסולם בוקי.

ועד כאן מהבוקי. מי יתן וימעטו השמירות שאותן אצתרך לשמור.

להפתעתי גליתי השבוע שמעריב לנוער פרסם את הבלוג שלי(תחת "הוצא מהקשרו" אבל ניחא). בדיוק בזמן שבו החלטתי לשפר קצת את הגישה בבלוג שלי: ארגנתי את הביקורות שאותם כתבתי בבלוג זה לפי הABC. ברגע שיהיו מספיק אני כנראה אספק גם אירגון לפי עונת יציאה. בנתיים תהנו.

"צל של אדם מעורר רחמים הקשור לאפלה, מתנשא מעל אנשים, מביט עליהם מלמעלה ופוגע בהם, נשמה הטובעת בחטאים רבים…
אולי תנסה למות פעם אחת?"

משפט זה מסכם כל פרק של ג'יקוגו שוג'ו, נערת הגהנום. סדרה זו בכיכובה של מאמיקו נוטו בתור אנמה איי, נערת הגהנום, מחליטה להתמקד על פן אפל יותר באישיות האנושית: הנקמה. למה אנחנו מחפשים אחת וכמה אנחנו מוכנים לשלם עליה. יש אגדה אורבונית המספרת על אתר אינטרנט מיוחד. אם נכנסים אליו בחצות ניתן לרשום את שם האדם שבו רוצים לנקום, והוא ישלח מיידית לגהנום. אך לנקמה זו יש מחיר: שימות גם מבקש הנקמה ירד לתופת לנצח נצחים. הסדרה עוקבת אחרי האנשים שעושים את החוזה הזה עם אנמה איי. ברקע כתב חופשי שבתו איכשהו מקושרת לאנמה חוקר את האגדה האורבונית הזו בעודה תוהה על המוסרות של נקמה זו. הסדרה הזו מראה צדדים רבים על האנשים שרוצים לנקום, ומספקת מספיק סיבות לכאן ולכאן האם נקמה היא מוצדקת או לא. לצערי חוץ משני הפרקים האחרונים שהראו את העבר של אנמה לא ממש התמקדו עליה, במקום התמקדו על הכתב ובתו שאף אחד מהם לא מדובב על ידי מאמיקו נוטו. סגנון הציור קצת מפחיד עם העיניים הגדולות, אבל עלילה טובה ומוזיקת רקע שהתאימה במיוחד לאווירה הוסיפו המון. 8 מתוך 10 בסולם בוקי.

ג'יגוקו שוג'ו. אולי תנסה למות פעם אחת?

טאקהיטו קואיסו עשה הרבה תפקידים ודי מגוונים. אבל בנתיים התפקיד הכי משעשע שלו לדעתי זה בסינדרלה בוי. סדרה זו שהתחלתי לדבר עליו בפוסט בריין פאק, סינדרלות ומודל סאקאקי, אכן עמדה ברוב הצפיות שלי על סדרה שהשקעה הוא לא הצד החזק של המפיקים שלה. ראנמה ורלה מנהלים ביחד סוכנות בילוש, שסוף סוף הם מקבלים תיק מעניין בניגוד לבעלי חיות בית אבודות שבדרך כלל פונים אליהם. אך באמצע התיק בזמן שהם חדרו לקזינו, הם עלו על מבצע של הברחת נשקים של המפיה ומיד מתחיל אחריהם מרדף שמסתיים בתאונה קטלנית. שבוע עבר וראנמה מתעורר בזירת האירוע שגופו שלם ובריא אך שותפתו חסרה. הוא שפך דמעות על מותה הכנראה וודאי של רלה ומפעת כוחו חוזר לעסקי הבלשות לבד. מה שהוא לא יודע שבעצם הוא ורלה עכשיו חולקים את אותו הגוף וכל פעם בחצות הם מתחלפים בלי זכרון של מה שותפם עשה באותו יום. מעכשיו הוא ורלה חיים חיים כפולים בהם כל אחד מנסה לעשות בדרכו שלו את העבודה ומנסים למצוא את הסיבה והתרופה למצבם הלא רגיל. כמו שאמרתי, סדרה זו בהחלט לא יכולה להתגאות באנימציה שלה, שטובה רק במעט ממוסאשי שנעשה אחריו (כזכור גם את מוסאשי וגם את סינדלה בוי עשה מונקי פאנץ’, היוצר של לופין III), שיר פתיחה הזוי מעט, ועלילה שכנראה לא חשבו הרבה בשביל לכתוב. אך עדיין, בשילוב עם דמויות מוזרות עם עיצוב לא נורמלי בהרבה, כמו טרנסוויסט הדלוק על ראנמה ונער עשירים איטלקי הרודף אחרי רלה, מצליחים להוציא את מרבית ההומור שאפשר מכל פרק. וכך עם צחוק בלב אני נותן לסדרה הזו 8 מתוך 10 בסולם בוקי. אזהרה: מומלץ בעיקר למעריצי מוסאשי למינהם.

ועד כאן מהבוקי. מי יתן וירבו לפרסם את הבלוג שלי ברבים.

ראשית, עדכנתי מעט ושניתי את המראה של הפוסטים הקודמים. מי שרוצה ולא היה ממש כוח לקרוא מומלץ לבוא ולעבור מחדש על הבלוג. גם לקוראים החדשים. אם יש כאלו.

סוף סוף אני מתחיל לגמור סדרות יותר ויותר סדרות מעונת אפריל. לשמחתי סיימתי את הסדרה המופלאה סיירי נו מוריביטו הידועה גם "השומר על הרוח הקדושה, Guardian of the Sacred Spirit". הסדרה הזו, בעלת 26 פרקים ( כבר נקודת חיובית מבחינתי, כי המספר הזה כבר נחקק אצלי כמספר פרקים שיש לסדרה טובה. אני לא אומר שסדרות עם 24 או 27 פרקים הן לא טובות, אבל המספר הזה נותן התחלה טובה) מספרת את סיפורה של לוחמת החנית באלסה, ששמה לעצמה מטרה להציל 8 חיים כשומרת ראש, בשביל לשלם על שמונה חיים שלקחה.העבודה השמינית והאחרונה באה ממקום לא צפוי: צ'אגום נסיך הכתר לאמפריית יוגו שאביו שלח להרגו מכיוון שעכשיו בגופו של צ'אגום נחה ביצה של שד. עכשיו עליה לברוח מחיילי הקיסר וכל מי שעומד לצידה הם זוג פרחחי רחוב צעירים והרוקח טנדה שאותו מכירה מגיל צעיר. הסדרה הזו היכתה אותי הלם. לדעתי הסדרה הזו הפכה למאסט בשביל צופה האנימה המצוי. המוזיקה מעולה, העלילה שמתרחשת בעולם דמוי סין של ימי הביניים מושכת ומרגשת, והאנימציה ובימוי הקרבות היה שווה את הזמן. הדבר היחידי שנדמה שמה הרס שאם אתה לא דמות ראשי בסדרה, אתה לא נראה טוב. רציני, הדמויות שלא לקחו חלק עיקרי בסדרה קיבלו עיצוב אפילו מעט קריקטוריסטי. אבל אני מנחש שזה תרם לעלילה. ציון סופי 9 מתוך 10 בסולם בוקי.

סיירי נו מוריביטו. שומר הרוח הקדושה.

סדרה נוספת שאני שמח לגמור איתה היא קליימור אבל מסיבות אחרות לגמרי: הסדרה הזו לא משו. אני שמעתי הרבה אנשים שהתלהבו ממנה, אבל תכלס אני לא רואה למה. הסדרה עוקבת אחרי קלייר, אישה שהיא חלק מקבוצה הידועה ברבים בשם קליימור ששינו את גופן כדי שיוכלו להלחם באויב האנושות התורן: היומה שד החיי על מעיי בני אדם. במהרה מצתרף אליה הנער ראקי שמשפחתו נהרגה על ידי אותו יצור אימתני היומה. בהמשך אנחנו מתוודאים לעברה היותר טרגי של קלייר והסיבה למה היא הצתרפה לקליימור. ראשית העלילה, נדמה שכל פעם מנסים לגרום לסדרה להראות כמו משהו אחר, בהתחלה ברסרק, באמצע נארוטו, ולבסוף משהו לא ברור לגמרי. עיצבן אותי שכל הזמן הקליימור שמציגים "על הגבול" וכל רגע הן עלולות לאבד שליטה אם הן ידחפו עוד קצת את עצמן, בעיקר כל הן כל הזמן דוחפות ודוחפות וכמעט כלום לא קורה. עיצוב הדמויות סביר, יש אפילו כמה שהן מואה מספיק. אבל שהן מפעילות את הכח שלהן הן מתעוותות. אני כבר מעדיף את החימצון והורדת הגבות של הSSJ בדרגון בול. בנוסף איך שציירו את הבגד שהן לובשות מתחת לשריון שלהן מזכיר קצת יותר מדי תחתונים לגוף מלא. שנית המוזיקה. המדובבים בסדר, ולרוב הצוות יש רזומה טוב, אבל נדמה שהדרך בהביימו את השחקני הקול הם מפספסים את הדמות שלהם. מוזיקת הרקע זה גם משהו שהרס לי, מוזיקת רוק לא ממש הולכת לי עם סדרה שמתרחשת בעולם דמוי ימי הביניים. לי זה פשוט לא הסתדר. ולסיום: היה פוטנציאל, הקרבות היו נחמדים, אבל זה לא עשה לי את זה. 7 מתוך 10 בסולם בוקי.

קליימור. תמיד דוחפים את הגבול.

לסיום, הסדרה האחרונה שראיתי בפרויקט מאקרוס לפני ארק 7 האחרון, היא מאקרוס+. אני חייב להודות, אחרי מאקרוס זירו שאר הסדרת די איכזבו אותי.סופר דמנשונל מסר תחושה מוזרה (בעיקר עם קוואלאטי כבד), אם אתה זוכר את האהבה לא חידש בהרבה את הקודם, מאקרוס 2 גם הוא היה לא משו, ולבסוף מאקרוס+ היה פשוט… מאכזב. לפחות הפעם הסיפור לא נגע במלחמה בין בני האדם לגזע חייזרי שקר כלשהו, אך עדיין עסק במשולשי אהבה חסרי סיכוי. הפעם טייס קרבות חסר מורא חוזר לכוכב הולדתו להיות טייס ניסויים בשביל לגלות שבפרויקט מתחרה נמצא חברו ואויבו לשעבר. ועוד נסבך ונוסיף לקלחת הרותחת את ידידתם שבילתה איתם את ימי ילדותם. לפני 7 שנים קרה משהו שהפריד בין שלושתם ומאז בקושי דיברו אחד עם השני. רק בשביל עדיין להזכיר שזו סדרת מקה ושחייבים להיות קרבות רציניים הכניסו לסיפור בינה מלאכותית היוצאת מכלל שליטה. דבר ראשון שלא מצא חן בעיני היה העיצוב דמויות. האנימציה הייתה טובה, כי באובות משקיעים יותר, אבל איך שעיצבו את הדמויות אין הרבה זוויות "צילום" שבהן הן נראות טוב. דבר שני, המוזיקה. מה לעזאזל חשב הבמאי מוזיקה של הסדרה הזו?1 עד עכשיו מאקרוס היה עמוס בשירת הפופ איידול מינמיי (שאותה עושה Mari Iijima), עכשיו עברו למוזיקת טראנס ממוחשבת שבסדרה עליהן הייתה אחראית הזמרת הממוחשבת שרון אפל. בנוסף שזה לא סגנון שאני מחבב, אני מרגיש שדי עשו את מוזיקת הרקע בצורה רקובה. בקושי התאימו אותה לסצינות לדעתי. ועכשיו לדובדבן שבקצפת: העלילה. פשוט לא עשו את זה טוב. זה שיעמם אותי. והעובדה שכל פרק הוא 40 דקות לא ממש עזרו לי לאהוב את הסדרה הזו. הדבר היחידי ששיפר קצת היה הקרב בין שני חברי הילדות ששיחררו קצת קיטור אחד על השני בפרק הרביעי והאחרון. אבל אחרי עשרת הדקות האלו נשארו עוד 25 דקות של… >:

ללא הקטע הקצר הזה בפרק הרביעי, הייתי נותן לסדרה 3. אבל עכשיו אני מעלה ל מ5 מתוך 10 בסולם בוקי. יכלו יותר טוב. ברצינות היה פוטנציאל.
בתקוה שהעידכון הבא יהיה יותר מהיר, עד לכאן עם הבוקי השכונתי והידידותי.

אני לפעמים מזדהה עם השיר של סינטרה "שהייתי בן 17" שהוא שר "שהייתי בן 17, הייתה לי שנה טובה מאוד". ואכן, שהייתי בן 17 עדיין הייתי בי"א, ל"מישור כישור הזמן" נדמה היה שהסוף קרוב ולא של הסופר, ואני רק גליתי דבר חדש ונפלא שקראו לו אנימה. הדבר היחידי שנדמה שהרס שכמעט נכשלתי בפיזיקה ותנך באותה שנה. אבל דבר טוב נוסף היה שתרבות הכנסים לא התפתחה למה שהיא היום. וכך, שעוד לא דעכה הלהבה נגד ז"ל קון, וכבר מישהו שופך דלק למדורת הכנסים שקוראים לו "כנס הפתיחה הרשמי של אמא"י", או אמאיקון בקיצור. אין מה לעשות, בועת הכנסים התפוצצה עם ההכרזה המגוחכת של גיא ZZE וחבורת האנימעילים(אנימה IL למי שלא הבין) שאמרו שהם פותחים את הקומיקט הישראלי הראשון צמוד לאייקון, שמיד אחר כך הפך לזיל-קון בגלל היותר שמרנים בקהילה שביקשו שקומיקט זה כנס של מכירת מוצרי דוג'ינשי(מוצרי מנגה של אנשים פרטיים ולא תאגידים) ובינהם מנגות משחקים ולייט נובלס. היו תגובות קשות ומיד הכנס נדחה עד להודעה חדשה(אם לא התבטל כליל אני כבר לא זוכר). אך הפגיעה כבר נעשתה הסבלנות, ועימם הרצון, לכנסים נמחתה כליל.

עברו שבועות מספר ואיתם מתקרב חנוכה. מכיוון שחופש נוסף עומד בפנינו, ובתגובה לפייל קון של שנה שעברה(עוד דוגמא רעה לכנסים שהיו בזמן האחרון) אמא"י, ראה שזה תאריך מצוין והכריז על כנס משל עצמו. 4 לא שוכח ולא סולח, ומיד עם הודעתם הרשמית של אמא"י בשלל פורומי ארצנו לגיוס מתנדבים, עם קול זועם וארנק זעום רצו לדעת פרטים בשביל לדעת האם כדאי בכלל להגיע. אחרי הכל נדמה שרק אתמול היינו בכנס והארנק עדיין לא נרפא אחרי הקיץ כפול הכנסים. אמא"י בתגובה בחרו להתעלם מהשאלות ואמרו שהנושא רק לגיוס מתנדבים. חמתם של 4 עלתה ומייד התחיל ויכוח כללי. 4 דרש חידוש ואמאי לא היה מוכן להגיד אם יש או אין ומתרצת את הכל שזה "אירוע פתיחה ולא כנס". לא בטוח אם יש אשמים של ממש אך הויכוח מיד התפתח לכיוון הפורום אנימה של תפוז, שמסתבר שמשתמשיו אוהבים לקרוא את דברי 4 אך לא להגיב. נושא של אייל ברקוביץ מסוים בין אם הוא טרול ובין אם הוא לא שאמר שגם הוא מקים כנס לא ממש טרם להרגעת הרוחות. בנתיים נרגעו הרוחות וגם 4צ'אן חזר אחרי שנעלם למשך כמה ימים(ויתכן שזה חלק מהסיבה לחמתם של 4 שמקום הטרוליות העיקרי שלהם נעלם) ו4 חזר לשמוח ולטרל (מלשון טרול). המים שקטים שוב.

עד שהאיום הבא יעשה כנס אנימו משל עצמו.

וכן, זה פורנו של ארוחת צהריים.

בשיחותי עם אנשים על העונה האחרונה הסקתי רק דבר אחד. כל העונה מבוססת על העקרון הבא:

"אני נער עם עבר בעייתי, הווה בעייתי, או עתיד שכנראה הולך להיות בעייתי, חבקו אותי בנות ההארם" ומינאמי קה. אם העונה הקודמת הייתה עמוסה בנערים בני 12 עד 20 ומשהו שמטיסים מקות להציל את העולם מאיום זה או אחר, העונה הזאתי הולכת חזק על רעיון אחר: הקסם. לפחות 70% מהסדרות העונה כוללות בתוכן לפחות מאפיין אחד של פנטזיה, בין אם זה חברה להשכרת מכשפים, לבין נערה שיכולה לראות את השדים שדובקים באחותה הקטנה. בנוסף מאפיין ההארם גבוה גם הוא העונה.

קשה לי לראות את הסדרות העונה מקבלות ציון  מעל הממוצע,  ואולי רק הסדרות שיגעו באימו שבי יקבלו 8 (כי גם כולם קצת אימו בעצמם, חוץ מאימוים שהם ממש לא קצת אימו אלא הרבה אימו). בנתיים הסדרה היחידה שכנראה תקבל 9-10 אצלי מבחינת הנאה היא קאיג'י (AKA אקאגי 2). עכשיו כל מה שצריך לעשות זה לחכות לגוסט האונד שיצא בשבוע הבא ואז נסגור סופית את ההתרשמות הראשנית מעונת אוקטובר 2007.